*
בִּזְמַן אַחֵר וְלֹא בְּעִיר זָרָה,
בְּמַסַּע אַרְבָּעים שָׁנָה
בְּמִדְבַּר אֶרֶץ נָכְרִית, הִגַּעְנוּ
מֵעֵבֶר לְשִׁבְעָה שְׁעָרִים אֶל הָהָר
וְהִנֵּה עָשֵׁן מְאֹד.
וַיְּהִי קוֹלוֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר.
מְנֵה. מְנֵה. שְׁלשָׁה יָמִים
שְׁלשָׁה לֵילוֹת יוֹרְדִים קוֹלוֹת מִן הָהָר
בְּמִרְכֶּבֶת אֵשׁ בְּהֵד וָהֵד.
וַאֲנַחְנוּ פֹּה
בְּתַחְתִּית הָהָר,
כִּבְדֵי פֶּה.
נוֹשְׁמִים מִלִּים יָפוֹת.
מָה אַתָּה רוֹאֶה? –
גְּוִילִים פּוֹרְחִים בָּאֲוִיר.
בֶּרֶגַע הַזֶּה, בְּקוֹל שׁוֹפָר, לֹא יָנֵץ
צְחוֹק יְלָדִים בְּעִיר רְחוֹקָה וְחָרְפִּית.
אַל תִּשָּׂא אֶת הַקּוֹלוֹת לַשָּׁוְא.
אֲבָל אֲנַחְנוּ פֹּה,
כִּבְדֵי פֶּה,
נוֹשְׁמִים מִלִּים יָפוֹת.
וְאֵיךְ לוֹמַר מִלִּים, אֵיךְ
לִרְאוֹת תְּמוּנוֹת וּמַרְאוֹת, אֵיךְ
לַעֲשׂוֹת, לִשְׁמֹעַ.
כִּי
הַכֹּל רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת
וְקוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד.
בִּזְמַן אַחֵר וְלֹא בְּעִיר זָרָה.
לֹא כָּאן תַּהֲפֹךְ הַמִּלָּה לְגוּף
וַאֲנִי לֹא אֶעֱלֶה בָּהָר
לְאַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר,
כִּי אֲנִי תָּמִיד לוֹבֵשׁ פּוֹשֵׁט צוּרָה,
מִן הֶעָפָר אֶל הֶעָפָר,
שָׁעָה שָׁעָה.
מְנֵה. מְנֵה.
הֵן הָהָר יוֹרְדִים קוֹלוֹת בְּמִרְכֶּבֶת אֵשׁ.
אֶשְׁכַּב עַל צִדִּי בָּאֲדָמָה
לִרְאוֹת אַרְבָּעָה שׁוֹפְטִים רָעִים
שֶׁבָּאוּ אֶל הָעִיר בְּמֶרְכָּבָה. –
בַּלָּהוֹת הָיְתָה וְאֵינָהּ עוֹד.
עַד עוֹלָם. עַד עוֹלָם.
שִׁבְעָה יָמִים שָׁכַבְתִּי בָּהּ
שִׁבְעָה.
1964
הר סיני
מקץ ארבעים שנה
מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה חָזְרוּ אֵלֶיהָ כָּל מְאַהֲבֶיהָ
מִמֶּרְחַקִּים, מִן הַמִּדְבָּר, בְּדֶרֶךְ לֹא זְרוּעָה.
אַרְבָּעִים שָׁנָה טָוְתָה בְּגַלְגַּל־מַזָּלוֹת כֻּתֹּנֶת לְבָנָה
לִבְשַׂר גּוֹאֲלָהּ (וּשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה כָּתְנוֹת אֶחָיו:
תַּכְרִיכִים לִתְחִיָּה מְאֻחֶרֶת). אַרְבָּעִים שָׁנָה הָמוּ
תְּרוּעוֹת. אַרְבָּעִים שְׁנוֹת כּוֹכָבִים.
בְּעֵינֶיהָ הָלְכוּ מַרְאוֹת אֲחוֹרָנִית בִּשְׁעוֹן הַצֵּל:
יָמִים קְדוּמִים עַל פַּלְגֵי הַמַּיִם שֶׁבְּגַנֵּי הַמֶּלֶךְ, גַּנֵּי
הַתַּפּוּחִים בֵּין הַנְּהָרוֹת.
מִשַּׁחַר נְעוּרֶיהָ מְחַכָּה, בְּכוּכֵי חוֹמוֹת יְרִיחוֹ,
תִּקְווֹת שָׁנִי שְׂפָתֶיהָ פּוֹתְחוֹת שַׁעַר סוֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת.
וּבָאוּ אֵלֶיהָ כָּל אוֹהֲבֶיהָ בְּשֶׁבַע תְּרוּעוֹת.
מֵאָז הִיא יוֹשֶׁבֶת צוֹפִיָּה עַל הַבַּיִת,
פְּרוּזָה לַשָּׁרָב וְלָעוֹפוֹת הַבָּאִים אֶל הַגַּג
בְּעוֹנוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, בַּקֹּר אוֹ בַּחֹם, עַל כְּתֵפֶיהָ יוֹנָה.
בֵּין אוֹר לְצֵל הִיא צוֹפָה אֶל הַזְּמַן
עוֹבֵר סָמוּךְ לָרֹאשׁ (טִיסַת עוֹרְבִים סְמִיכַת מָעוֹף)
בְּאֶלֶף שְׁנוֹת כּוֹכְבֵי עֵינַיִם. בְּעַרְבֵי הַפְּסָחִים
הִיא פּוֹתַחַת דַּלְתָהּ לְרוּחוֹת הַפְּרָצִים.
וְעַד אַחֲרִית זְמַנָּהּ תְּהַרְהֵר עַל גַּן
שֶׁעֲבָרוּהוּ רוּחַ מְרַחֶפֶת וְחֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת
וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ ─
1965
המרגלים
לא הזיז לי כלום
זה שירים של פעם, מזמן, על עוד יותר פעם מזמן עם יותר מדי דגש על הפעם, מזמן, לפני הרבה שנים.
לרות שלו.
חבל.
פירסמתי משום שהרגשתי כי כמו פעם, העם הזה עובד בדור האחרון לעגל הזהב.